למה להשתמש ביועץ עסקי

במצב זה, נפוצות אמירות כמו “אני יודע”, “אני מכיר את האירגון טוב יותר”, “עד שהיועץ יכיר את הארגון והנפשות הפועלות בו”, “ביזבוז כסף”, “ביזבוז זמן”, ״בושה”, “מביך” ועוד…

האמנם? או שזו התגובה לכך שגורמים לא מקצועיים חדרו לשוק?

במצב זה, נפוצות אמירות כמו “אני יודע”, “אני מכיר את האירגון טוב יותר”, “עד שהיועץ יכיר את הארגון והנפשות הפועלות בו”, “ביזבוז כסף”, “ביזבוז זמן”, ״בושה”, “מביך” ועוד…

מניסיון של למעלה מ-40 שנות ניהול אני מכיר מקרוב את תחושת הבדידות בצמרת, את הצורך ב- SOUNDING BOARD שאיתו אתה יכול להתייעץ, לחשוב, ולנתח אלטרנטיבות ללא השפעות פוליטיות פנים-אירגוניות.

יש צורך באמון הדדי ובגורם שהוא “קבר אינפורמטיבי” שאתה סומך עליו ויכול לשתפו בסודות ובתוכניות ולקבל משוב. כן חשוב שאותו אדם לא ישב בכורסת הפסיכולוג אלא בכורסת האדם המקשיב, המקצועי והדיסקרטי, ובעל הערך המוסף. כמנהל אתה לא רוצה ללכת לפסיכולוג, אלא אתה מבקש לשבת מול אדם מנוסה ומקצועי שראה, חווה והתנסה בסיטואציות שונות ויכול לתרום לך מניסיונו.
ברגע שתנאים אלה מתמלאים, המנטור, המאמן האישי, ו/או היועץ הופך לכלי שעוזר ותומך בדרג הניהולי, ערכו יקר מפז למקבל השירות, וסביר להניח שהוא לא ייתפס כביזבוז כסף. אין ספק שיש לקיים תהליך בחירה של נותן השירות תוך בחינה של היכולות והניסיון שלו.
אני באופן אישי השתמשתי לא אחת בשירותים אלה כדי לשבור את הבדידות המזהרת בצמרת. אין להתבייש בצורך המאוד אנושי להתייעץ בצורה דיסקרטית, מקצועית ומכובדת עם מנטור.

ממליץ בכל לב להשתמש בשירותי מנטור, מאמן אישי, ויועץ, רק תוודאו שיהיה מנוסה, מקצועי ובעל אינטגריטי.

יש עוצמה והעצמה אישית גדולה בתהליך מהסוג הזה.