רובנו לא באמת קמים בוקר אחד ואומרים “יאללה, הגיע הזמן לשנות”.
השינוי בא אחרי תקופה.
אחרי שחיקה. תחושת מיצוי. משבר. פיטורין. פרידה. או סתם בטן מלאה שאין לה מילים.
ואז מגיע הרגע שבו אתה מבין: ככה זה לא יכול להמשיך.
שינוי מקצועי – כשאין יותר תשוקה
הרבה אנשים מספרים לי על הרגע הזה שבו הם מבינים שהם לא במקום הנכון.
הם קמים בלי אנרגיה, גוררים את עצמם לעוד פגישה, מרגישים שהשגרה מוחקת אותם.
אחרים דווקא אחרי הישג – תואר, קידום, סגירת מיזם – מרגישים ריק.
מה עכשיו? מה האתגר הבא?
והשאלות מתחילות לצוף:
לעשות הסבה? לעזוב? לקחת הפסקה? האם זה בכלל לגיטימי?
שינוי אישי – כשמשהו נשבר בפנים
גם במרחב האישי זה לא פשוט.
מערכת זוגית שהתרוקנה, יחסים עם הילדים שנעשים קשים, תחושת ריחוק מהחברים.
הרבה פעמים אנחנו שותקים. מקווים שזה יעבור.
אבל בפנים – משהו מתחיל לזוז.
ואולי הכי קשה – כששני העולמות מתרסקים יחד
יש ימים שבהם גם הבית מרגיש חונק וגם העבודה מתסכלת.
ולך?
אין עם מי לדבר באמת.
כאן נכנס מישהו מבחוץ. מישהו שמקשיב, שואל, מחזיק לך מראה.
לא שופט, לא דוחף – רק עוזר לך להבין מה באמת קורה.
ואז – לבנות ביחד תוכנית ליציאה מהלופ.
המנטור לא עושה את השינוי במקומך.
אבל הוא נמצא שם כדי לוודא שאתה לא עושה אותו לבד.
הוא עוזר לך לשים שם למה שאתה מרגיש.
לזהות את הדפוסים.
ולבחור אחרת – מתוך הכרה, לא מתוך בהלה.
