החיים שבנית יכולים להיות טובים, ועדיין לא להתאים לפרק הבא יש לך תפקיד, ניסיון, הכנסה ואנשים שסומכים עליך. במשך שנים ידעת מה צריך לעשות: להתקדם, להחזיק את העסק, לנהל, לפרנס ולעמוד בהתחייבויות. עכשיו עולה שאלה אחרת: האם אני רוצה להמשיך באותה דרך? לפעמים השאלה מופיעה אחרי סיום תפקיד או פרויקט.
כעס הוא טריגר – לא רק רגש כעס הוא רגש שמופיע כשאנחנו מרגישים איום, עלבון, תסכול או חוסר אונים.הוא משמש לנו כמנגנון הגנה – רק שהגוף מגיב כאילו אנחנו במלחמה.הלב דופק מהר, השרירים ננעלים, והתגובה הפיזית – לפעמים לא תואמת בכלל את המציאות. ואז? מגיעים רגשות האשם, ההתחשבנויות, ההצפה.כי פתאום
מנהל המכירות מבקש עוד תקציב. מנהלת התפעול אומרת שהצוות כבר לא עומד בעומס. מי שמטפל בכספים מזהיר מהגבייה. בעל העסק שומע את כולם, מסכם ש„צריך להשתפר”, והישיבה מסתיימת. בשבוע הבא נפגשים שוב. הנושאים נשארו, המצגת התעדכנה. במצב כזה כדאי לבדוק מה קורה בין ישיבה לישיבה: האם התקבלה החלטה שאפשר לבצע?
מה זה בעצם אימון אישי לחיים? אם צריך לדחוס את המשמעות של אימון אישי למילה אחת היא תהיה תהליך.תהליך שמבוסס על הקשבה, שאלות נכונות, ומסע פנימי שמוביל לשינוי חיצוני. במרוץ החיים הקדחתני של המאה ה־21, קל מאוד לאבד כיוון. עומס עבודה, משפחה, מטלות אינסופיות ואיפשהו בדרך אנחנו שוכחים לשאול את
אימון אישי מתחיל לפעמים דווקא כשמבחוץ הכול נראה בסדר אחרי ארבעים שנות קריירה ניהולית אינטנסיבית ומצליחה, מצאתי את עצמי בנקודה שלא ציפיתי לה. ההישגים כבר לא סיפקו אותי כמו פעם, המרוץ הקרייריסטי גבה מחיר והמבקר הפנימי עבד שעות נוספות. חיפשתי משהו אחר. מקום שמאפשר לעצור, להקשיב ולהבין מה אני באמת
המבקר הפנימי שלא נתן מנוחה לפני כמה שנים עמדתי במקום שבו שום דבר לא עמד. הייתי לאחר תקופה אינטנסיבית: ניהול חברה במשבר, שינוי ארגוני, חילופי הנהלה. תוצאות שזינקו, רווחיות ושינוי אסטרטגי. קיבלתי משוב חיובי וידעתי שהשארתי חותם. ואז, באופן בלתי צפוי, הקרקע נבקעה מתחתיי. עזבתי את התפקיד אחרי חילוקי דעות
