סיפור ראשון: ״שיא מכירות״ או אשליה?
לקראת סוף שנה, מנכ"ל של חברה גדולה מחליט "לדחוף" את המכירות קדימה.
הוא גובה תשלומים מוקדמים, דוחף עסקאות בכל מחיר (מבלי לבדוק רווחיות אמיתית), ומייצר נתונים שמנפחים את ההכנסות. במקביל, הוא מדווח להנהלה על עסקאות ענק ש"על סף סגירה" – כאלה שיכנסו מיד אחרי ינואר.
הוא משלם לספקים באמצעות ההכנסות הללו, מצמצם חובות ישנים, ואז – מיד ב-1 בינואר – מעלה פוסט חגיגי על ״שנת שיא״.
האמת?
המספרים אולי יפים באקסל, אבל בשטח – זו אשליה פיננסית.
סיפור שני: סמנכ״ל כפול פנים
בחברה אחרת, סמנכ"ל כספים בוחר להעביר דיווחים חלקיים ומניפולטיביים להנהלה.
הוא משחק עם ההפרשות, מציג נתונים שמייפים את התמונה – ובו זמנית מדבר ישירות עם הבעלים ומלכלך על המנכ״ל, שאותו הוא כמובן מחבק בישיבות.
לא תתפלאו לשמוע – בסוף הוא ממונה למנכ"ל.
ומה קורה לחברה?
מתרסקת ונמכרת בחלקים.
שקרים ניהוליים הם לא "בעיה קטנה"
המקרים האלה קורים מתחת לרדאר – לא בגלל רוע לב, אלא כי אין מי שירים דגל.
לפעמים זה בגלל פחד, לפעמים בגלל אינרציה, ולפעמים פשוט כי התרגלנו לזה.
אבל אסור להתרגל.
שקר ניהולי הוא כמו רעל שקט: בהתחלה לא מרגישים, אחר כך כבר קשה להתאושש.
אז איך מזהים? ומה עושים?
האמת? זה לא תמיד קל.
המניפולציות האלה עטופות בדוחות מסודרים, במספרים, בישיבות הנהלה עם חיוכים.
אבל יש סימנים: נתונים שלא מסתדרים, שינויים פתאומיים בלי הסבר, תחושות בטן שלא נרגעות.
במצבים כאלה – שווה לשלב גורם חיצוני. מישהו שלא מעורב באגו או בפוליטיקה הפנימית.
כזה שרואה את התמונה מהצד, שואל את השאלות הנכונות – ויודע לזהות עיוותים, גם כשכולם מוחאים כפיים.
